בספר השרשים לר' יונה בן ג'אנח (ערך היו"ד

זה לא לשון נקבה. ואסביר מעט בס"ד: א.

הכח העצום של המילה הכתובה | 'מות וחיים

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

באופן הרגיל.  ואפשר להוסיף בהם נעימה מסוימת להורות

ישנו ספר הנקרא "החי והצומח במשנה" של פורפסור

א) חז"ל דרשו כן מהכתיב שהוא בלי וא"ו,

כבר הרגישו בקושיא זו בפירוש הנדפס בסידור של

אין בזה כללים. האלה- לשון מקרא. האלו והללו-

דעת מרן ראש הישיבה נר"ו לומר שילטון (שין

זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

משלוח לפני פורים. לתת במשלוח מנות פסלונים בצורת

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

לרגל הופעת המהדורא החדשה של הספר “הכתב והמכתב”,

ויקרא אל משה וידבר אליו ה’ מאהל מועד

  סדרת שיעורים מסודרת ללימוד כללי הדקדוק עם

בס”ד ח’ תמוז ה’תשפ”א לפ”ג   לכב’ עמוד

כשהוא רכון על מחברות חידושיו הפזורות על השלחן,

א. נבואת משה רבנו ע”ה. ב. כשהחולה על ידו

שורות זכרון על גדולי ישראל בלעדיו לא יזיז

א. ”ברך עלינו“. ב. שנים מקרא ואחד תרגום.